תמה,
הנה היא נכנסת, בשקט מוחלט, כאילו בחשש לבית שהוא במידה רבה ביתה, לבית חיים שטורמן.
שואלת ברכות מה חדש? וכיצד מגיבים המבקרים?.
פוסעת אט אט ברחבי הבית, בוחנת ואומרת מילה טובה, רק לעתים רחוקות מציעה עצה
וגם זו נאמרת בעדינות וכבדרך אגב.
יותר מכל זכורה לי הפגישה הראשונה שלה עם אולם "סיפורה של עטרה", אולם שפרש קטעי מכתבים ותמונות, סיפורים ומסמכים המבטאים את תמה והמשפחה, אלה שהיו הנוגעים באלה שנותרו. כאב גדול ומאופק היה על פניה. עצב גדול ועמוק שאינו ניתן לביטוי.
היא עברה אותם אחד אחד, אבא ואח, ואחיין ובן, והכל בעיניה של האם, עטרה.
שקטה, אצילית, נבונת דבר,
תמה
