25/06/2009
על בניית תערוכת הקבע "מיומנה של עטרה"
ד"ר עפרה קינן
בית שטורמן נוסד על ידי הקיבוצים עין-חרוד ותל-יוסף בשנת 1941. הוא נוסד לזכרו של חיים שטורמן, מראשוני עין-חרוד שנפל בשנת 1938. היוזם וכותב הפרוגרמה של בית חיים שטורמן היה שמואל סבוראי (סבוראי 1941).
סבוראי הדגיש שני מרכיבי יסוד בפרוגרמה של בית שטורמן: יסוד האיזוריות, היינו, החומר שיובא למכון יהיה מאיזור עמק חרוד ועמק בית שאן, ומאידך הרב-תחומיות."החומר המובא למכון צריך לשקף את ידיעת האיזור מכל צדדיה", וזאת לצד הנצחת חיים שטורמן.
ב – 1989 בהנחיתו של אברהמל'ה יריב, ראש המועצה האיזורית הגלבוע, ובניהולה של עפרה קינן, הוחלט לערוך דיון מחודש בפרוגרמה של בית שטורמן. מטרת הסימפוזיון, שערך מספר מפגשים, בהנחייה מקצועית ובהשתתפות נציגות נכבדת מהמועצה האיזורית, מחברי משקי האיזור, אנשי מקצוע בתחום המוזיאלי וכמובן אנשי בית שטורמן, הייתה לבחון מחדש את מטרות הבית ותכניו ולנסות להתאימם לסוף המאה העשרים. הוחלט להשאר נאמנים לשני העקרונות שקבע סבוראי, למרכיב האזוריות ולמרכיב הרב תחומיות בתצוגת בית שטורמן, עם זאת לנסות להתאים את התצוגות לתצוגות עכשויות.
השינוי בתצוגת הקבע היה הפיכתו של אולם הכניסה לאולם עטרה. שתי מטרות שולבו בהחלטה זו. האחת לתת ביטוי מוזיאלי רחב יותר לסיפורם של השטורמנים ששכלו ארבעה מבניהם במלחמות ישראל; האחרת לספר את סיפור ההתיישבות וההגנה בעמק מזוית ראייתה של אחת החלוצות הראשונות שהתיישבו בו והיא גם אם משפחת השטורמנים, עטרה שטורמן. הרעיון שעמד בבסיס ההחלטה היה המחשבה שסיפור אישי, ובמיוחד סיפורה האישי של עטרה שטורמן, יעצים את סיפור ההתיישבות ויובן לכל מבקר, מבוגר וילד, ישראלי או זר ויאפשר הזדהות וקרבה עמו.
לצד השינוי התכני הוחלט גם על שינוי יעוד האולם. הוא נועד עתה להיות דו תכליתי אולם תצוגה בו תוצג תערוכת הקבע "מיומנה של עטרה" והפיכתו לאודיטוריום, כלומר האולם העיקרי בו יתבצעו פעולות הסברה, הקרנה ואירועים של הבית,
ההחלטה הייתה רק ראשיתו של מעשה. כאן נרתם אברהמל'ה יריב במלוא כוחו לשני תהליכים מקבילים. הראשון גיוס כספים לביצוע משימה גדולה זו, שדרשה במושגי אותה תקופה סכום של למעלה מחצי מליון שקל, האחר השגת מעצבים ומקימים של האולם, בעוד כתיבת התוכן האוצרותי הוטל על עפרה קינן, מנהלת הבית וצוות העובדים. גורמים שונים חברו לתמיכה כלכלית בהקמת האולם. עם כולם ניהל אברהם יריב משא ומתן, לעיתים רב תהפוכות וקשה, אך לבסוף גוייס הכסף. התהליך השני היה לא פחות מסובך. מספר מעצבי מוזיאונים הגישו הצעותיהם, היו אלה הצעות ששכבו במגירות כבר מספר שנים, ועתה הוחלט להוציאם ולנסות לבחור את המתאימה מביניהם. נבחרה הצעתו של אורי וצוותו.
בני משפחת שטורמן, שותפו בהחלטות בראשית הדרך, והעמידו לרשותנו חומרים מאוספיהם הפרטיים, שהרחיבו את התמונה ואיפשרו לכתוב את האוצרות לאולם "יומנה של עטרה". הוחלט כי האולם יספר את הסיפור בעזרת מסמכים, תמונות, קטעי עתונות, מכתבים וקטעי יומן שנכתבו על-ידי עטרה שטורמן, אליה או ממנה. עטרה מסבירה במילותיה שלה מדוע בחרה לחיות בקיבוץ ולהשאר עובדת אדמה. בגלויה שנכתבה על-ידי חיים שטורמן אל עטרה, באחת מנסיעותיו בשליחות, אנו מתוודעים אל אהבתו הרבה לבני המשפחה. כאב האובדן והפרידה מכל אחד מהנופלים, בני משפחת שטורמן, חיים האב, משה הבן והנכדים חיים ואמיר מסופרים גם הם בדברים אותנטיים ברובם של עטרה שטורמן עצמה.
אירוע הפתיחה משך רבים. נישאו דברים הושמעה נגינה ולכולם היה ברור כי "יומנה של עטרה" הפכה להיות התצוגה הראשה במוזיאון שנבנה ונקרא על שם אבי המשפחה חיים שטורמן.
