"הלב מתפעם מיפי הנוף, ומסרב להאמין כי בא הסוף" - כך נפתח השיר שכתב ב-1969 משה צורף, זמן קצר לאחר שהוא וחבריו מאלומות התבשרו על פירוק קיבוצם. כמעט 40 שנים חלפו מאז החליטה תנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים" לפרק את הקיבוץ שבתיו צפו על הכנרת, והעלבון והכעס מלווים את חבריו מאז. כאילו כדי לזרות מלח על הפצעים, התברר להם שהארכיון שתיעד את חיי הקיבוץ, ניזוק ונהרס בקיבוץ החדש שהוקם באותו שם. אבל באחרונה, התמונות, השירים והמסמכים של קיבוץ אלומות הישן קמים לתחייה באתר אינטרנט חדש, המשמש מעין "מוזיאון וירטואלי" להנצחתו.
קיבוץ אלומות הוקם ב-1936, ליד זכרון יעקב, על ידי בוגרי בית הספר החקלאי "בן-שמן". ב-1941 עברו חברי הקיבוץ לרכס פוריה, וב-1946 התיישבו סופית בגבעה שמול הרכס.
הקיבוץ סבל ממחסור במים, באדמות חקלאיות ובחברים חדשים. לכן, ב-1968 החליטה התנועה הקיבוצית לפרקו. חברי אלומות צייתו ל"צו התנועה", אך עזבו בכאב, לא רק בגלל העקירה מהבתים, אלא גם בגלל תדמית הכישלון.
שנה לאחר מכן, הקימו עולים מארגנטינה קיבוץ חדש על רכס פוריה, וקראו לו אלומות. צורף וחבריו, שעסקו בניסיון להתחיל בחיים חדשים, הופתעו לגלות שהארכיון שתיעד את חייהם ושאוכסן בקיבוץ החדש, נהרס - כנראה בגלל פגיעת מי גשמים.
בחודשים האחרונים החלה בתו של צורף, הד"ר עפרה קינן, לשחזר את עברה של קהילת אלומות. קינן, שמתמחה בגיאוגרפיה היסטורית ובמוזיאולוגיה, הקימה אתר אינטרנט בשם "אלומות שלנו". "הרעיון שלי הוא לבנות 'מוזיאונים וירטואליים' לקהילות ולגופים שאין להם מוזיאון פיזי", אמרה.
קינן ביקשה מחברים לשעבר של הקיבוץ להעביר לה תמונות, מסמכים ועלונים. "החל כבר להצטבר חומר ארכיוני בעל חשיבות רבה וממנו התחלתי לבנות את המוזיאון, שהולך ומתפתח כל הזמן. זה כמו לשחזר קובץ שלם שנמחק מהמחשב". המוזיאון בנוי בעיצוב פשוט ובטכנולוגיה בסיסית ולשיפורם יש צורך בהשקעה כספית נוספת.
לקהילה שהחלה להתגבש סביב המוזיאון שותפים לא רק ותיקי אלומות אלא גם בנים ונכדים, בהם כאלו שחיים בחו"ל וכאלו שכלל לא נולדו שם, אלא רק ספגו את סיפורי ההורים וביקשו להצטרף. "כנראה עוצמת האמירה של דור ההורים היתה כל כך חזקה ועברה לבניהם", אומרת קינן. חמוטל קציר-ליב, לדוגמה, היא מהפעילות ביותר במוזיאון ומסייעת רבות לקינן. בין הפריטים שהעבירה למוזיאון עלון קיבוץ נדיר מ-1943.
מלבד התיעוד הארכיוני, למוזיאון מטרה נוספת - להציג את פסיפס החיים שהתקיים ביישוב. לשם כך, מתקיימים במוזיאון דיונים בשלל נושאים, כמו: מקור הברכה שבירכו חברי הקיבוץ על נרות השבת, שלקוחה מתוך שיר של ביאליק, או מקור השם ואדי פיג'אס (נחל יבנאל), שזרם מתחת לקיבוץ.
כך קמה לה קהילה חדשה, גם אם וירטואלית. בקרוב, מקווים חברי המוזיאון, יהפכו המפגשים הווירטואליים גם לפגישות פנים אל פנים של חברי "מוזיאון אלומות" ומשפחותיהם. חבר אלומות המפורסם ביותר היה שמעון פרס, שחי בקיבוץ בין השנים 1942-1952. במוזיאון נמצא מכתב שכתב לחברים ב-1952 ראש הממשלה דוד בן גוריון, ובו הוא מבקש מהם כי ישחררו את החבר פרס למשרד הביטחון. |
.jpg?id=9549995){kind=logo}
.gif){kind=small}
בטעינה...
